מאמרים

חשיפת ילדים לאמצעי תקשורת

"הוא קטן ולא מבין". האמנם? חשיפת ילדים לאמצעי התקשורת
ריאיון עם מיכל אשל גרוסמן, פסיכולוגית ילדים

יש מי שמכנה את האירועים של החודשים האחרונים "מלחמת התקשורת". מדי יום, שעה ודקה אנו מוצפים בעדכוני חדשות המדווחים על אלימות, על פיגועים, על יריות, על פצועים והרוגים. כלי התקשורת במיוחד בימים של עמימות גדולה הם מקור הידע הבלעדי כמעט לגבי המתרחש, ומסייעים לנו למצוא את מקומנו בתוך מציאות של חוסר ודאות. כלי התקשורת - מלבד תפקידם כמשרתי מטרות פוליטיות ומדיניות - משחקים תפקיד מכריע בקביעת דעת הקהל של מבוגרים ושל ילדים כאחד, בכל הנוגע לתהליכים מדיניים (כגון תהליך השלום) וגם בכל הנוגע להבניית דמותו של "האחר" ולתקוותנו לעתיד טוב יותר. 
 

כשאנו צופים עם ילדינו במראות הקשים בטלוויזיה, לא פעם מתעוררות אצלם שאלות ותחושות שלא תמיד יש לנו תשובה עליהן. אני שואלת את מיכל אשל גרוסמן, פסיכולוגית ילדים, 

האם נכון לחשוף ילדים לתקשורת? ומהי השפעת החשיפה עליה? 
"לאמצעי התקשורת השפעה רבה על המבוגרים ועל הילדים כאחד", מסבירה מיכל גרוסמן. "כוח ההשפעה שלהם נובע, בין היתר, מכך שהם נכנסים אל תוך הבית, אל תוך הקן המשפחתי. מדובר, כביכול, במקור ידע "אינטימי", אלא שבימים אלה הוא מכניס את הזוועה ואת התיאורים הקשים אל לב לבו של הבית, כך שהבית הופך ממקום בטוח למקום חשוף לאלימות, המעוררת פחדים וחרדות. הדבר משמעותי במיוחד לילדים קטנים, שתופסים את הבית כמקום שמגן עליהם ביותר". 

כיצד מבינים ילדים את מה שמשודר באמצעי התקשורת? 
"קודם כל, מסתבר שילדים קולטים מגיל מאוד צעיר גם אם ברמות שונות של הבנה ובאופנים שונים ממבוגרים. לדעתי, התפיסה ש"אין דבר הוא ממילא לא מבין את מה שהוא רואה" היא תפיסה מוטעית. ילדים קולטים, גם אם הם לא תמיד מבינים את מה שהם קולטים. הם קולטים ישירות מהתקשורת ומתגובותיהם של המבוגרים שקרה משהו נורא, והם מגיבים, או באופן ישיר מילולית, או על ידי עיבוד והפנמה, באמצעות פנטזיה, חלום ודמיון של המראות ואת חלקי הדברים שהצליחו לקלוט. לעיתים מתעוררות אצלם חרדות, והן עלולות להשפיע על רמת התוקפנות והאלימות שלהם. כך שגם אם ילדים לא מבינים את כל מה שהם קולטים, זה מעסיק אותם ומשפיע עליהם, והורים צריכים להיות ערים לכך". 

מה יכולים הורים לעשות כדי למנוע את ההשלכות השליליות שבחשיפת ילדים לתקשורת? 
לחנך את הילדים לצפייה מבוקרת 
"חשוב לחנך את הילדים כבר מגיל צעיר לצפייה מבוקרת. ההרגל שלנו להיכנס הביתה, ללחוץ באופן אוטומטי על כפתור מכשיר הטלוויזיה או הרדיו ולהשאיר אותם דלוקים כל היום, הוא מזיק, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. חשוב לחנך את הילדים לבחור בין התוכניות השונות ולהציב גבולות לזמן שילדים שוהים מול הטלוויזיה, לפי הרגלי המשפחה". 

לצמצם את החשיפה ולהסיח את הדעת על ידי תוכניות אחרות 
"הצורך לדעת, לראות, להתעדכן, מה שלכאורה מבטא שליטה, עלול לעורר בילדים ובמבוגרים פחדים וחרדות. לכן מומלץ לצמצם את הצפייה בחדשות בטלוויזיה וברדיו, או לחילופין, בשעות שהילדים נמצאים בבית, לצפות גם בדברים אחרים, כגון: תוכניות המיועדות לילדים או סרט וידאו. הסחת דעת גם היא דרך התמודדות טובה. וכמובן, זו זכותם של הילדים לא להיות עסוקים תמיד במה שקורה, ותפקידנו כהורים הוא לא לחשוף את ילדינו למציאות הקשה והאכזרית, לא בפועל ולא דרך כלי התקשורת, אלא להגן עליהם". 

ללוות את הילדים ולהיות נוכחים בעת חשיפתם לתקשורת 
"כאשר בכל זאת צופים בחדשות או בשידורים המדווחים על המצב, חשוב שההורים ילוו את הילד, שיהיו נוכחים כדי להסביר, לענות על שאלות ולהרגיע. לילד שחשוף לבדו למראות הקשים, ללא תיווך של מבוגר, הרבה יותר קשה. יש סיכויים גדולים יותר שהוא יפנים את האלימות ושהיא תתעורר מאחר יותר בדרכים אחרות". 

מהם סימני המצוקה והפחד אצל ילדים אשר אינם מחצינים את רגשותיהם? 
"חשוב להקשיב לילדים. למה שהם אומרים ולמה שאינם אומרים. ילדים מגיבים מילולית, אבל ככל שהם צעירים יותר, ערוצי התקשורת שלהם הם לא רק מילוליים. ילדים מגיבים למתח בכל מיני דרכים סימפטומטיות המבטאות פחדים וחרדה, כגון גילוי נסיגה. ילד יכול לשוב להרטיב, וילד אחר יכול לחזור למוצץ או לבקבוק, גם לאחר שעבר זמן רב מאז "נגמל" מכך. גילויים אלה הם סימנים לכך שהילדים חשים פחד, ולכן הם זקוקים יותר מתמיד לנוכחות ההורים, להבנה, לתשומת לב ולהרגעה. חשוב שההורים יגלו סבלנות כלפי הילד, ושישדרו לו שהתנהגותו לגיטימית במצבים אלה של מתח". 

מתי כדאי לפנות לגורמים מקצועיים לשם ייעוץ? 
"באופן מאוד כללי, כשתפקודו של הילד נפגע. כאשר ילד מסתגר, לא רוצה ללכת לגן, ומסרב לצאת או לשחק, אז כדאי להתייעץ. אבל גם במקרים אלה חשוב לשמור על השגרה. חשוב לתת לילדים לגיטימציה להמשיך בעיסוקים היומיומיים שלהם, לשמור על הדברים הקטנים ועל ההרגלים שלהם גם באותם הימים שלנו, ההורים, אין לא חשק ולא כוח לעשות זאת. השגרה והקביעות מגוונות מפני החרדות ומעניקות לילדים מסגרת ברורה, ידועה ובטוחה שעליה הם יכולים להישען". 

כיצד יכולים כלי התקשרות לסייע לילדים במצבים של מתח וחוסר ודאות? 
התחושה שלי היא שכיום כלי התקשורת מאבדים שליטה. התחרות בין הערוצים ותרבות הרייטינג מביאות לכך שמחפשים את התמונה היותר חמה, היותר קשה, היותר מזעזעת. לו היינו חושבים על ההשלכות הנפשיות שיש לתמונות האלה לא רק על הילדים, אלא גם על המבוגרים, אז התקשורת הייתה עושה סינון לגמרי אחר: עם יותר כבוד לאדם, לגוף שלו ולצנעת הפרט. אני חושבת שערוצי הילדים צריכים למצוא את הדרכים המתאימות להסביר לילדים באופן מרגיע את ההקשר הרחב של המתרחש, באופן שיתאים לרמת ההבנה שלהם על ידי דיבור בגובה העיניים ושימוש במטאפורות שמוכרות להם. לחשוב על הדרך שבה היא מציגה את "האחר", את "האויב" ועל ההשלכות של דימויים אלה על הילדים. ילד שחשוף למסך הטלוויזיה בונה דימוי שלילי, אלים ומפחיד של "הפלסטינים", ואצל ילדים זה עובר להכללות. מהפלסטיני והערבי זה יכול לעבור לכל אדם זר אחר, לכל מי שמדבר שפה אחרת, או אפילו למי שהוא בעל מבטא מוזר. כך מגדלים ילדים עם חשדנות ועוינות כלפי "האחר". אם אנו רוצים לגדל ילדים לשלום עם האחר, על התקשורת לסייע לילדים ולשדר לילדי האזור מסר של תקווה ושל אמון". 

גם ילדים רוצים להבין 
בטלוויזיה קוראים לזה "המצב הביטחוני", "משבר מדיני", "שיחות שלום", ועכשיו גם שומעים על "הקדמת הבחירות". עבור ילדים משמעות הדבר היא אווירה מתוחה ולא ברורה. ברחוב ובבית מתרחש משהו שונה, לפעמים מפחיד, לרוב מעורפל. 
אמא לשתי בנות בגילאי 5-3 אמרה, במסגרת ייעוץ, שהיא לא מדליקה רדיו וטלוויזיה כשהילדות עוד ערות. היא חושבת שבכך היא מונעת מהילדות הקטנות חשיפה לאלימות, למראות דם ולהלוויות, וכך מנסה להגן עליהן מפני "דאגות של מבוגרים", אבל יום אחד בתה הגדולה זרקה צעצוע על אחותה בדרך חזרה מהגן תוך כדי אמירה ברורה: "אני ערבי ואת תמותי כי אני זורקת עלייך אבנים!" האם המזועזעת ניסתה בהתחלה להאשים את מסגרת הגן "שמקלקלת את הילדה", אבל היא הבינה שלילדים יש "אנטנות מיוחדות", ושלמרות ניסיונו לבודד את הילדות מחדשות רעות לא ניתן למנוע מהן קשר עם הסביבה. 

 

ואכן הדבר נכון: "לילדים יש אנטנות בטוסיק". אני אומרת זאת קצת בהומור, אבל כמו בכל בדיחה, יש בה בסיס של אמת. גם שילד יושב בחדרו או מול מקלט הטלוויזיה בסלון, ואנחנו עסוקים במטבח בשיחות "שלנו", בין בני הזוג, או בין חברים, האנטנות מתרוממות וקולטות כל מילה, כל מבט, וכל טון קצת שונה, וכמובן גם את מה שלא נאמר: עצב, דחייה, חרדה. אז איך לא יידעו שמשהו קשה קורה בסביבה, כאשר שומעים "פיצוצים בשמים", אמבולנסים ומכוניות משטרה בתדירות כה גבוהה, או כאשר אנו לא מרגישים ממש בטוחים בכניסה למרכז קניות, למרות הבדיקות החוזרות ונשנות. 
בנוסף על היותם בעלי אנטנות מיוחדות, הילדים הם עם חכם, עם חכם מאוד. הם אוספים מידע: עיתונים שמונחים בכניסה למכולת, אותיות גדולות, אדומות לפעמים. בגן או בבית הספר יש תמיד מישהו שעובר ליד מקום הפיגוע ממש חמש דקות לפני שזה קרה, או שישנו בן דוד של שכן של חבר לעבודה של אבא שנפצע, וכולם שואלים עליו. 

 

לכן, כאשר אירוע גדול, ארוך טווח וקשה מתרחש אצלנו "בבית", (זאת אומרת בשכונה, בעיר ובמדינה), יש מקום להסביר לילדים מהו הדבר החדש שקורה. על ההסבר להיות ישיר, פשוט ואמיתי, עליו למסור מידע ברור נטול פרשנויות, ככל האפשר; תפקידו הוא, פשוט, לעזור לילד לקבל מידע שיעזור לו להבין על מה המהומה. ולמה עלינו להימנע מפרשנויות? כדי לאפשר לילד בכל גיל לפתח דעות משלו ולא "להכריח אותו" לאמץ את העמדה שלנו. מותר לו לחשוב באופן שונה משלנו, וכדי לפתח דו שיח פתוח עלינו להסביר לו בלי "שקרים לבנים", והעיקר הוא לשמוע אותו. כשהם שואלים, אנחנו,ההורים, צריכים להקשיב ולענות לשאלה שנשאלה. הם שואלים מה שחשוב להם לדעת, ולרוב אין להורים כוח ופנאי להסברים ארוכים. השאלות שלהם מצביעות גם על רמת הסקרנות, רמת החשיבה ויכולת ההבנה שלהם.

כשאנחנו, ההורים, עונים ומסבירים, אנו עוזרים לילדים להרכיב את הפאזל של המידע שאספו. מאפשרים להם להבין, ובכך מפחיתים פחדים ומתחים מיותרים.

מתוך: "קרש קפיצה" ביטאון הורים ואנשי מקצוע לגיל הרך ולמשפחה בישראל, ינואר 2001, גליון 7, הביטאון מופק בשיתוף "אשלים" העמותה לתכנון ולפתוח שירותים לילדים ולבני נוער בסיכון ומשפחותיהם (ע"ר).

קרא עוד

מכת בכורות

"מכת בכורות''
מאת: אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית

כמו הזהות המינית, צבע העיניים, או המצבהכלכלי במשפחה, גם מעמד הילד בין אחיו בסדר הלידה הוא נתון מולד, קבוע, שלא ניתןלהתווכח איתו. לבכורים יש מעמד מיוחד במשפחה, ומעמד מיוחד בתרבויות שונות. היושמצאו מאפייני אישיות משותפים לילדים שנולדו ראשונים בסדר הלידה, משותפים לבכוריםבכל המשפחות. מעמד הבכורים במשפחה מושפע מאד מהתייחסות ההורים אליהם, על הצדדיםהחיוביים והשליליים שלהתייחסות זו. 
 

לבכורים במשפחה יש מקום ייחודי, יש האומריםטוב במיוחד, ואחרים אומרים כי איתרע מזלם. הציפיות מבכורים, המאפיינים של אישיותם, והמצב המשפחתי הייחודי, כל אלה משתלבים לתמונה השלמה. כמו בכל נתון קבוע שכזה אפשרלראות בבכורה מצב מורכב, עם רווחים ומחירים. דוגמא למעמד המיוחד של בכורים אפשרלראות בחוקי ההלכה. ביהדות נקבע כי הבכור יירש חלק כפול משאר הילדים בירושההמשפחתית. בתרבויות שונות הבכור תופס את מקום ראש המשפחה, אם מסיבה כלשהיא הוא נעדראו אינו מסוגל למלא את תפקידו. בחברה הערבית, למשל, האב והאם נקראים על שם בנםהבכור. לבכורה יש כוח משיכה, כמודגם בסיפור יעקב ועשיו, שם מצא יעקב דרך להערים עלאחיו ולקנות ממנו את הבכורה. גם ממחקרים אקדמיים עולה כי ישנם מאפיינים שוניםלבכורים לעומת שאינם בכורים. 

חשיבות סדר הלידה 
אדלרהיה הפסיכולוג שעסק בהרחבה בנושא סדר הלידה במשפחה, וטען לראשונה כי יש לכך השלכה על התפתחות האישיות . אדלר קבע כי כל עוד הבכור הוא גם הבן היחיד במשפחה הוא נהנה מתשומת לב ודאגה מתמדת מצד הוריו. עם לידת הילד השני הוא עובר טלטלה דרמטית. אדלר כינה את תחושת הבכור בשם "המלך המודח". לטענתו, לידת אח עשויה להיות חוויה טראומטית, שהילד עשוי להגיב עליה בניסיונות נואשים להשיב את המצב על כנו. מכיוון שניסיונות אלו לא יוכלו לעולם להשיב את הגלגל אחורה, הוא צפוי להיכשל בכך. הבכור יבין, לטענת אדלר, כי הובס בקרב הזה, ויסגל לעצמו דפוסי התמודדות שאינם נסמכים על האחר. אדלר שיער כי בכורים יטו להתאים את התנהגותם יותר לציפיות ההורים מהם, ובשל כך יהיו יותר קונפורמיים. במונחים אחרים אפשר לומר כי הבכור יותר מכוון להגשים את ציפיות האחרים ממנו, ופחות פנוי למצוא בעצמו את העדפותיו ונטיות ליבו. 

 

בדומה למאפייני אישיות של בכורים ניתן להצביע גם על מאפיינים למי שאינו בכור. הילד השני במשפחה, טען אדלר, נוטה להתפתח מהר יותר מן הבכור, שכבר סלל לו דרך מסוימת הבכור מציב לאחיו, בעצם המקדמה בשנים העומדת לרשותו, מעין אתגר לאח השני. ילד שני במשפחה ייטה להיות תחרותי והישגי יותר מילד ראשון, ויהיה שרוי בניסיון מתמיד להוכיח כי אינו נופל ואפילו עולה על אחיו. 
מי שנולד אחרוןבסדר הלידה לא יעבור את החוויה של "נישול" מכתר "התינוק" של המשפחה, ועשוי להיות מפונק במיוחד. במשפחות בהן המצב הכלכלי אינו שפיר ילד אחרון עשוי להיות זה שיזכה בעיקר בחפצים מיד שניה, מעט זנוח מבחינת תשומת הלב וההשקעה החומרית גם יחד. הוא גם גדל במחיצת מספר מבוגרים, שכולם עולים עליו בכישוריהם ובשנותיהם, וכולם יכולים לבסס סמכות מסוימת כלפיו. מצב זה עשוי לגרום לתחושה של העדר עצמאות ואפילו נחיתות מתמדת. יהיו ילדים שדווקא בשל כך יהיו מונעים במיוחד להצטיין ולהצליח, על מנת לבסס לעצמם מקום בתחרות עם האחים הבוגרים יותר. 

 

ילד יחיד במשפחה, טוען אדלר, צפוי להיות יותר מפונק, מרוכז בעצמו ותלותי באופיו.הוא עשוי לחוות משבר במעבר מהחממה המשפחתית, בה הוא מוקד תשומת הלב ואינו צריך לחלוק עם איש בדבר, אל העולם החיצון. מחוץ למשפחה, הוא מגלה, עליו להילחם על מקומו, להתחלק עם אחרים ולזכות באהדה וסימפטיה שאינן מובטחות. 
 

מאז הוצעה התיאוריה של אדלר אודות חשיבות סדר הלידה להתפתחות האישיות נערכו מחקרים רבים מאד בתחום. מובן שתקצר היריעה מלתאר כאן את כולם, אך ממצא אחד שחוזר באופן עקבי במחקרים נוגע לנטייה לפנות אל אחרים במצבי לחץ. במחקרים נמצא כי בכורים נוטים יותר מאחרים לפנות בשעת מצוקה או לחץ לחברת אנשים בסביבה הקרובה מתוך ציפייה להיעזר או למצוא אצל האחר תמיכה. אפשר להסביר ממצא זה בעובדה כי בכורים חוו יותר מאחרים את הוריהם כזמינים להם לשם תמיכה במצבי משבר. הם למדו כי אפשר לסמוך ולהיסמך על אנשים, וגם בבגרותם ממשיכים לפנות לאחרים לשם סיוע. 

הבכור בעיני הוריו 
הורים טריים מקבלים את ההורות הראשונה שלהם במידה רבה בהתבסס על הפנטזיות והמשאלות שלהם. הם מדמיינים לעצמם איך תהיה ההורות שלהם, מי יהיה הילד שלהם, איזה מין מפגש יתרחש בינם ובין ילדם. לעומתם, הורים בפעם השניה, השלישית או העשירית צברו כבר ניסיון ממשי בתפקיד ההורי, ורמת הפנטזיות יורדת במידת מה. הורות כזו מאופיינת בפחות אכזבות והתנפצות אשליות, אך גם בפחות שאפתנות והתלהבות. ההורה לא שואף להיות ההורה המושלם, אלא רק הורה סביר, שיוכל לעמוד בלחצים של ההורות. ההפתעה שעדיין מזומנת להורים ותיקים יותר היא בגילוי כי ילדים שונים מאד זה מזה, וגם הניסיון אינו מחסן אותנו מהפתעות. הורים כאלו עשויים לצפות כי כל ילד וכל חוויה הורית תהיה דומה בהכרח לבכור ולחוויות שעברו איתו, וציפיות כאלו מועדות ליצור מכשולים בדרך. לעיתים יקשה על הורים להתמודד עם מצבים שלא הכירו בזמן גידול הבכור. למשל, הורים לילד בכור שהיה רגוע וידע להעסיק את עצמו עשויים למצוא את עצמם במבוכה ואפילו מצוקה אם הילד השני יהיה טמפרמנטי ומתקשה להירגע. מי שחוו הורות סוערת בפעם הראשונה יצפו ל"שידור חוזר", ועשויים להתבלבל לנוכח ילד שקט יותר. כהורים, חשוב שנדע להתבונן בכל ילד כאדם לעצמו, ולא רק לאור ניסיון העבר עם אחיו. 

 

הורים בפעם הראשונה מרגישים לרוב חשש וחוסר בטחון ביכולתם להיות הורים. חוסר הביטחון עשוי לגרום להם להסס יותר, להתלבט, לפנות לאחרים לשם קבלת עצות, או לנקוט קו חינוכי "מזגזג" בין פעולות הפוכות וקיצוניות. הבכור חש וקורא את חוסר הביטחון ההורי, ועשוי להגיב אליו בחוסר ביטחון משל עצמו. עם לידת הילדים הבאים ההורים יותר בטוחים ביכולתם לתפקד, ולמדו (יש לקוות) משהו מהניסיון ההורי. 
 

גם מידת הנכונות להשקיע, ההתלהבות מהראשוניות והמיקוד המאפיינת גידול ילדים בכורים, פוחתת אצל הילדים הבאים. ההתפעמות ותחושת ה"התאהבות" מוקהות מעט, והורים רבים חשים אשמים בשל העדר ההתלהבות מיחסיהם עם הילדים הבאים בסדר. במצבים אחרים דווקא ההתקשרות לבן הבכור קשה יותר מההתקשרות לאחיו הצעירים ממנו. ההורה עשוי לחוש עומס של ציפיות וחרדות רבות, שמקשות על ההתקשרות הראשונית. 
 

ילד שנולד ראשון במשפחה חי לעיתים קרובות כשהמבט ההורי מלווה אותו בכל מעשה ולכל מקום. ההורים צופים בו בהתפעלות ובחשש, נכונים להכיר בכל הישג חדש, או לבדוק כל עיכוב קל. הדריכות הזו עשויה להביא הורים להגיב תגובות יתר, לחיוב או לשלילה — התפעלות מופרזת או חרדה מופרזת. האחים האחרים במשפחה מתפתחים ללא המבט המתבונן התמידי, המחפש והבודק. 
בכורים מצויים לרוב במצב בו הוריהם זמינים ונכונים למלא במהירות את כל משאלותיהם. לעיתים מתמלאות אפילו המשאלות שהבכור לא הספיק עוד לבקש לעצמו… ילד שאינו בכור עשוי ללמוד מהר יותר לבטא את צרכיו ורצונותיו, משום שההורה פחות פנוי "לנחש" אותם בשבילו.

יכולת ביטוי צרכים תועיל לו מאד במפגש עם העולם שמחוץ למשפחה הגרעינית, שם יהיו תמיד עוד ילדים ועוד צרכים מתחרים. הבכור, שרגיל להיות מסופק עוד בטרם חש את הצורך בסיפוק, עשוי להתקשות יותר להתמודד במצבים בהם צרכיו אינם נענים. 

וכמה מילים על רגשות אשמה 
להורים יש פעמים רבות תחושות אשם. תחושות אלו עשויות להיות מכוונות כלפי הבכור, ש"חטאו" לו בכך שהביאו לו אח וגזלו ממנו את המלכות האקסקלוסיבית. יהיו שירגישו תחושות אשם כלפי האחים הבאים בתור, שלעולם לא "יזכו" למקום הייחודי של הבכור. לרוב יהיו לרגשות אלו הדים גם בחוויות הילדות של ההורים עצמם, בעקבות המקום שלהם במשפחת המוצא, ויחסיהם עם האחים שלהם. לא ניתן לנטרל את תחושת האשם כליל. אי אפשר גם לפתור את הסיטואציה הקיומית, זו שקבעה את סדר הלידה, ובשלה התעוררו רגשות אלו. נותר רק להכיר בהתעוררות תחושות אלו.

חשוב לדעת שרגשות אשמה עשויים להניע אותנו לפעולה בכיוון מסוים, או לשבש את שיקול הדעת שלנו במצבים מסוימים. עוד חשוב שנקבל את נתוני המצב כפי שהם, ונראה בעין פקוחה את היתרונות בלהיות בכור, כנגד החסרונות שבכך.

קרא עוד

התפתחות הכתיבה בגיל הרך

התפתחות הכתיבה אצל ילדים - לקראת קריאה וכתיבה בגן הילדים

ניסיונות הכתיבה של ילדי גן וראשית בית הספר משקפים את ההבנה שלהם על מערכת הכתב. התפתחות הכתיבה מתקדמת בצעדים פחות או יותר קבועים. התפתחותזו תוארה במחקרים עם ילדים מארצות שונות והצביעה על קיומם של מאפיינים אוניברסליים מעבר לשפות.

בעקבות המחקרבקרב ילדי גן בישראל החוקרים הציעו מודל בן חמש רמות המתייחס לכתיבת מילים בגיל טרום בית ספר. המודל מציג רצף, שמתחיל בהבחנה בין כתב לציור, ממשיך בהכרת מאפייני הטקסט הכתוב (שורתיות, כיווניות), עובר ליכולת לעצב אותיות בכתב, ומתפתח להבנת הייצוגיות של הכתב, דהיינו הקישור בין אותיות לצלילים.

 

סולם התפתחות הכתיבה כולל את הרמות הבאות:

1. שרבוט בלתי ייצוגי - שרבוט שאינו מייצג את האפיונים הגרפיים של מערכת הכתב, ומופיע בניסיונות של ילדים להשאיר חותם גראפי על הנייר מבלי שיש להם יכולת ליצור צורה המזכירה כתב.

2. דמוי כתב- דמוי מילה ודמוי טקסט. הכוונה לסימנים שרירותיים שהם דמויי אותיות, אך אינם אותיות מוסכמות. כאן נכלול צורות פשוטות כמו סידרת קווקווים, עיגולים בשורה, או גלים עולים ויורדים. בהמשך ההתפתחות מופיעים סימנים מורכבים יותר שמזכירים את האותיות העבריות.

3. אותיות אקראי- כתב שבנוי מאותיות עבריות מוסכמות(לעתים משובשות מעט), אך בחירת האותיות איננה נעשית על פי העיקרון האלפביתי, כלומר ללא התאמת האות לצליל במילה הנכתבת. כאשר ילד המצוי בשלב זה מנסה לכתוב אותה מילה בשתי הזדמנויות שונות, הוא יכתוב אותה באותיות אחרות, שכן בחירת האותיות היא אקראית.

 

בשלב זה, כמו גם בשלב הקודם, הילדים לעתים מחפשים דרך לכתוב מילה בצורה שתייצג את משמעותה. כך, למשל, ילד המתבקש לכתוב שתי מילים — פיל /נמלה — לפעמים יכתוב את המילה 'פיל' ביותר אותיות מאשר את המילה 'נמלה'. הוא יוכל להסביר כי כתב יותר אותיות או יותר סימנים ל'פיל' מכיוון שהפיל גדול יותר. מאותה סיבה, אם נשאל ילד, היכן כתבנו 'פיל' והיכן 'נמלה' הוא יבחר את המילה הארוכה יותר בתור זו שבה כתוב 'פיל'. גישה זו משקפת את הכוונה של הילד להביע בכתיבה שלו את המשמעות של המילים שהוא כותב, עוד לפני שהוא מכיר את הצופן האלפביתי של הכתב. תופעה התפתחותית זו משקפת עמדה פעילה ויצירתית מצד הילד בהבניית הידע שלו על השפה הכתובה. נקרא לתופעה זו כתיבה רפרנציאלית, דהיינו כתיבה שמתייחסת לתכונות של הרפרנט (האובייקט).

 

4. כתב פונטי- כתב הבנוי מאותיות עבריות מוסכמות אשר חלקן או כולן נבחרו לפי העיקרון האלפביתי, דהיינו בכוונה לייצג את הצלילים של המילה הנכתבת. בשלב זה הילדים אינם יודעים לבחור בין אותיות המייצגות אותם צלילים (אותיות הומופוניות) או צלילים דומים. לפיכך, הם יחליפו בין כ'/ק', ט'/ת', ח'/כ', וכיו"ב. לדוגמא, ילד יכול לכתוב 'כיר' עבור קיר. הילדים לעתים קרובות משמיטים את כתיבת התנועות בכלל, או כותבים אותיות לייצוג תנועות באתרים בלתי מתאימים במילה. למשל, את המילה 'פילה' יכתבו רבים כ'פל', או את המילה 'פרח' יכתבו כ'פהרח'. הם גם נוטים לכתוב אותיות רגילות במקום סופיות,קדימה, ולכן יכולים לכתוב 'טפ' עבור תוף.

 

5. כתב אורתוגראפי- כתב הבנוי מאותיות מוסכמות ובכתיב תקין. בדרך כלל ילדי גן יכתבו ברמה זו מילים בודדות שהם מכירים היטב את צורת כתיבתן, כמו את שמם הפרטי או את המילה 'אמא'. שליטה בכתיב העברי במובן של יכולת לכתוב בכתיב תקין מגוון רחב של מילים מתפתח לאורך שנים ואינו מצופה מילדי גן.

 

המעבר משלב לשלב הוא הדרגתי. מרבית הילדים כותבים מילים שונות ברמות שונות. לדוגמה, ילד הכותב בדרך כלל בסימנים דמויי אותיות (דמוי כתב) יכול להצליח בוזמנית לכתוב אותיות מסוימות בצורתן המוסכמת. ילד הכותב באותיות אקראי יכוללהצליח בוזמנית לכתוב מילים מסוימות בכתב פונטי. וילד הכותב בדרך כלל בכתיבה פונטית יכול להצליח לכתוב מילים ספורות בכתיבה אורתוגראפית. תופעה זו נובעת מכך כי ילדים לומדים באופן הדרגתי את צורתן של האותיות השונות, וכן את הקישור בין צורת האותיות לצלילים שהן מייצגות.

בגן טרום-טרום חובה נצפה כי מרבית הילדים ישרבטו, יציירו או יכתבו בדמוי כתב. בגן טרום חובה הילדים יכתבו בדמוי כתב או באותיות אקראי. בגן חובה הם יכתבו באותיות אקראי, בכתב פונטי, ומילים ספורות בכתב אורתוגראפי. כל צורות הכתיבה הללו הן תופעות התפתחותיות תקינות לשעתן והגננת תעודד את הילד להתקדם מרמה לרמה בהתאם להתפתחותו.

 

ילדים שישלטו במערכת הייצוג של עיצורים בגן חובה דרכם סלולה לרכישת קרוא וכתוב בבית הספר.

כתיבה כוללת באופן טבעי גם עיצוב האותיות בכתב. גם בתחום זה חלה התפתחות הדרגתית מעיצוב סימנים דמויי אותיות ועד לעיצוב אותיות באופן תקני. היכולת לכתוב אותיות קשורה קשר הדוק עם היכולת לזהותן בשמן. איכות הביצוע של כתיבת אותיות וכתיבת טקסט תלויה בתפיסה של הילד את כיווניות המילה והטקסט (מימין לשמאל), בתפיסת המאפיינים הגראפיים של כל אות, בזיכרון של צורת האותיות, בתפיסת כיווניותן, וביכולתו הגראפו-מוטורית. גם צורת החזקת העיפרון, שהיא יכולת מוטורית, משפיעה על עיצוב האותיות.

עיקר עבודתנו בגן בתחום זה יעסוק במיומנויות אלפביתיות (הכרת האותיות ומודעות פונולוגית) ובהבנת העיקרון האלפביתי. ילדים שאין להם בעיה גראפו-מוטורית ישתלטו על עיצוב האותיות תוך כדי עיסוקם בכתיבה. אולם, אם תוך עיסוק בכתיבה הגננת תבחין בעיצוב אות בלתי קריאה, כגון, כתיבת י' כמו ו' או ן', או בלבול בין ט' לפ', היא יכולה להדריך את הילד כיצד לשפר את עיצוב האות, כך שתהיה ניתנת לזיהוי. נדגיש כי עיצוב נאה של אותיות איננו מבטיח הבנת העיקרון האלפביתי, דהיינו את הבנת הקשר בין האותיות לצלילים שהן מייצגות.

קרא עוד

אוריינות בגן הילדים

הגדרות:

בר אוריין- אדם היודע לקרוא באורייתא(בתורה), להבין ולהסביר את הכתוב בה.

אוריינות- ידיעת קרוא וכתוב. היכרות עם השפה הדבורה והכתובה, על היבטיה החברתיים והתרבותיים.

טיפוח האוריינות בגיל הרך יבטיח את מידת יכולתו של הילד להיות מעורה בעולם התרבות על תחומיו ועל תפקידיו.

 

תפקידי השפה הם ארבעה:

1. האזנה.

2. דיבור.

3. קריאה.

4. כתיבה.

שני התפקידים הראשונים האזנה, ודיבור מתפתחים בסביבה הטבעית מרגע הולדת התינוק ומושפעים במידה ניכרת ממשפחתו והתנסויותיו האישיות.

ידיעותיו הלשוניות ואוצר המילים שלו גדלים והוא לומד את המבנה התחבירי של המילים במשפט.

קריאה וכתיבה נרכשים בחינוך הפורמלי- במסגרות החינוך. (תחילתם בגן הילדים, בעזרת התערבות מכוונת של הגננת). הילד לומד שיש קשר בין הסימנים הכתובים לבין לשון הדיבור, וכך הוא לומד לקרוא ולפרש את המילים.

הבעה בע"פ מתפתחת תוך התנסות בסיטואציות המאפשרות תקשורת מילולית, במיוחד בשנים הראשונות בין הילד להוריו, לחבריו , לגננת, ולמורים. האוריינות היא תהליך בו מתפתחים יחדיו השפה הדבורה, השפה הקרואה והשפה הכתובה.

כיצד נפתח סביבה אוריינית?

במסגרת הבית והמשפחה:

חינוך לאוריינות במסגרת המשפחתית פירושו אינטראקציה בין מבוגר לבין ילד סביב ספרים, סיפורים, סרטים, תוכניות טלוויזיה, משחקי מחשב ואירועים המזמינים הבעה בעל-פה ובכתב. לילד יכולת מולדת ליצירת מבנים לשונים, אותם הוא מפתח דרך התנסות ומשחק.

הורים יכולים לפתח את היכולות הטבעיות של ילדיהם בדרכים הבאות:

1. 1. לדבר אל הילד כבר מינקות, בשעת יניקה, החלפת טיטולים, מקלחת ועוד.

2. 2. להקשיב למלמול הילד ולהגיב אליו. דיאלוג של שיחה ותגובה.

3. 3. לקרוא ולשיר לילד דרך קבע כבר מינקות, כדי לפתח את הרגישות לעושר השפה, למגוון צליליה ולשטף המילים.

4. 4. בגיל טרום חובה יש לחשוף את הילד לאיורים וכתוב בסיפור כך הוא לומד להכיר את מערכת הסמלים של השפה הכתובה, את הקשר בין השפה הדבורה לכתובה.

5. 5. לראות יחד עם הילד תוכניות טלוויזיה ולשוחח עליהן.

6. 6. לשתף ולחשוף את הילד לסביבה עשירה בכיתוב בבית: אריזות מזון, ספרים, מכתבים, רשימות מצרכים, כתבי עת, מספרי טלפון ועוד..

7. 7. לשתף ולחשוף את הילד לסביבה עשירה בכיתוב ברחוב: חלונות ראווה, לוחות מודעות, שלטים, פוסטרים ועוד..

8. 8. לספק לילד מגוון אמצעי כתיבה: טושים, עפרונות, עטים, מכחולים ועוד..


במסגרת הגן:

אוריינות כוללת האזנה, דיבור, חשיבה, דיאלוג, קריאה וכתיבה. נפתח מודעות לסביבה האוריינית בשעת משחק ויצירה,

בתנועה, בקבוצה מצומצמת ובמפגשים.

הגננת תיתן את דעתה לנושאים הבאים:

1. 1. למידה בנינוחות ובחוויה נעימה יוצרת בילד ביטחון, אמון וסקרנות.

2. 2. הקשבה, תמיכה ועידוד הילד להתבטא לשוחח ולהקשיב לחבריו.

3. 3. טיפוח השפה והרחבת אוצר המילים של הילד.

4. 4. עידוד הילד לשאול שאלות והצעת דרכים להגיע לתשובות, אך לא להנפיק אותן בעצמן.

5. 5. לזמן לילד התנסויות לשוניות מעבר לצרכים היומיומיים.

6. 6. פינת הספר- טיפוח מודעות ואהבה לספר ע"י התנסות חווייתית: ספרים בחרוזים, בתמונות, ברצף והומור, הקראת סיפורים, השאלת ספרים הביתה, הוצאה לאור של ספר אישי ועוד.

7. 7. פיתוח האזנה- האזנה היא מרכיב חשוב ומשמעותי לתקשורת לשונית, ודורשת שילוב של המרכיבים הלשוניים: חושים, עיבוד, פירוש, תגובה. תשומת- לב לגורמים הסביבתיים (רעשים, נינוחות, ישיבה) והרגשיים (מסר, נושא המתאים לילד).

האזנה- לגננת באמצעות שיחה, משחק או סיפור.

האזנה לרשם- קול- מוזיקה, שיר, השמעת סיפור. המאזין האקטיבי לומד

להפעיל ציפייה, השערה, ניבוי , השוואה, הסקת מסקנות ועוד.


חשיפה לכיתוב בגן:

1. 1. שמות הילדים על לוח: מי בא לגן, שמות ליד המגבות, התיקים והמגירות.

2. 2. פינת מכולת: כיתוב על אריזות מזון וחומרי ניקוי, בקבוקי שתייה ופקקים, פרסומות.

3. 3. שלטים וחיצים בפינות שונות בגן ובחצר(שמות למתקנים, למבנים ועצים).

4. 4. לוחו מודעות להורים ולילדים לכתיבת מסרים.

5. 5. פינת כתיבה בגן- בפינה זו יהיו מגוון של חומרי כתיבה, שבלונות שונות, קופסת כרטיסיות,, תמונות, מילים, אותיות ללוח מגנטי, חותמות של אותיות ועוד.

6. 6. מחשב- אפשר להיעזר במחשב לכתיבה של ברכה או סיפור עם שילוב של התמונות שיש במחשב.

7. 7. ערנות פונולוגית- הגננת תזמן לילדים משחקי מילים, זיהוי תחילי וסופי של מילים ועוד.

מתוך: ולדן.צ

קרא עוד

משאלות לשנה החדשה

כיצד נעזור לילדינו לאחל איחולים משמעותיים

לשנה החדשה?

 

המאמר מתבסס על הפרק השמיני, "העצמה בהורות", מתוך הספר: " הורים כמנהיגים – להיות הורה משפיע",

הוצאת מודן, 2006 

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני 
מחבר הספרים: הורים כמנהיגים , מודן, 2006 
והורים כבני אדם , ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: http://www.hamit.co.il/


"מאושרים אלה שיש להם חלום והם מוכנים לשלם את המחיר כדי להגשימו"


מקובל לברך קרובים ורחוקים בתחילתה של שנה בברכות לבביות כלליות כמו "שנה טובה ומתוקה", "שנת בריאות ואושר", "שנת הצלחה בלימודים" וכיו"ב. ברצוני להציע השנה להורים לנצל מנהג מקובל זה כמנוף לתהליך חינוכי תלת-שלבי שבו יעזרו לילדיהם לבטא משאלות משמעותיות, יבחנו דרכים מעשיות להגשימן ויפעלו בעקבות למימושן. 

 

שלב ראשון: הגדרת משאלה משמעותית 
בשלב ראשון שבו עם ילדיכם, גם עם הצעירים שביניהם, ועזרו להם להביע משאלה משמעותית לקראת השנה החדשה. במשאלה משמעותית הכוונה למשאלה שאינה חומרית ושמימושה תלוי, לפחות באופן חלקי, בילד. התחילו את התהליך על ידי שתאמרו לילדיכם: "חשבו על משהו שמאוד הייתם רוצים שיקרה לכם השנה". 
מאחר שחשיבתם של ילדים קונקרטית בדרך כלל, אפשר לשער שהם יבטאו בתחילה משאלות חומריות שמימושן אינו תלוי בהם כמו "אני רוצה שיהיה לי מחשב חדש" או "שיהיה לי חדר גדול יותר" ועוד. לכן, הבהירו להם על ידי דוגמאות למה הכוונה במשאלה משמעותית שמימושה תלוי בהם ולא בזולתם, למשל, "שאח שלי לא ירביץ לי", או "הלואי ולא נריב במשפחה", או "שיהיו לי יותר חברים", או "אני רוצה להצליח השנה יותר בלימודים", או "אני רוצה לעלות משלוש יחידות במתמטיקה לארבע יחידות במתמטיקה" וכיו"ב.

 

זכרו: תפקידכם העיקרי בשלב זה הוא לעזור לילד להתמקד במשאלה משמעותית . אינכם צריכים להגדיר עבורו משאלה כזו, אלא לעזור לו לבחור מבין מספר משאלות את זו שמימושה תלוי בו ביותר. לכן, אל תתפתו להחליט עבורו על המשאלה ואל תהיו שיפוטיים לגבי תוכן משאלותיו. 

 

שלב שני: מציאת דרכים מעשיות להגשמה המשאלה 
בשלב שני בקשו מילדיכם לחשוב על שני דברים מעשיים שיוכלו לקדם את מימוש המשאלה שהביעו. אתם יכולים לשאול אותם למשל, "מה אתם יכולים לעשות/ לחשוב/ להרגיש שיעזור למשאלתכם להתגשם בקרוב?" מאחר שחשיבתם של ילדים אגוצנטרית, כלומר הם מרוכזים מאוד בעצמם ובצרכיהם, הם עלולים למקד את האחריות לפתרון בעיותיהם בזולת. למשל, אם ילדיכם יביעו משאלה שיהיו להם יותר חברים השנה, הם עשויים לחשוב בביטחון שרק אם "יהיו יותר ילדים בכיתה", או "אתם תארגנו לי מסיבות כיתה", משאלתם תתגשם. לכן, הציעו לילדיכם אפשרויות הממוקדות בעצמם למימוש משאלתם כמו ש"אהיה יותר נחמד לילדים", או "שאשתף ילדים במשחקים שלי" וכיו"ב. 

 

 

דוגמה אישית שלכם תעזור לילדיכם להבין טוב יותר את משימתם בשלב זה. לכן, נסחו גם אתם משאלה אישית-משפחתית (כמו "הלוואי שנריב פחות במשפחתנו", או "הייתי רוצה למצוא זמן ליהנות עם כל אחד מכם בנפרד") ושתפו את ילדיכם בדרכים מעשיות שאתם יכולים לנקוט כדי להגשימה (כמו "כל פעם שאבוא הביתה, אשתדל לחייך, אנוח קצת ואחר כך אציע לכם לעשות משהו ביחד", או "אשתדל להבין את זווית הראייה שלכם" וכיו"ב).
זכרו: תפקידכם בשלב זה לעזור לילדיכם להתמקד במציאת דרכים מעשיות המבוססות על מאמציהם האישיים להגשמת משאלתם . אינכם צריכים לנסח עבורם דרכים כאלה, אלא לעזור להם להבחין בין דרכי התמודדות התלויות באחר לבין דרכי התמודדות התלויות בהם. 

 

שלב שלישי: ליווי ומעקב למימוש המשאלה 
לסיום התהליך, לאחר שילדיכם הביעו משאלה משמעותית והצליחו להגדיר שני דברים התלויים בהם שיכולים להביא למימושה, הציעו להם את עזרתכם בליווי התהליך ובמעקב למימוש המשאלה. מאחר שסף התסכול של ילדים נמוך והצורך שלהם בסיפוקים מידיים גדול, הם זקוקים לעזרתכם להתמיד בתהליך. הם עלולים להתייאש מהר אם לא יצליחו באימון הכדור-רגל שתערכו כדי לקדמם במשחק. הם עלולים להתפרץ בתסכול אם חברים לא יתקשרו אליהם מיד, לאחר שיצליחו ליזום פניה אליהם וכיו"ב. לכן, הציעו להם את עזרתכם כדי לעודדם בתהליך וכדי לוודא שהם ממשיכים בו. חזקו אותם ככל האפשר (למשל, "הצלחת יפה", "התאמצת ובפעם הבאה תצליחי יותר"); אתגרו אותם (למשל, "אני בטוחה שאם תתאמץ עוד קצת, תגיע", "את יכולה לעשות זאת, אפילו שאת חושבת שלא"), הדריכו אותם (למשל, "אם אתה רוצה להצליח בארבע יחידות, עליך להכין שיעורים כל יום"). כמו כן, הציעו להם פגישות מעקב שבהן תשוחחו על התקדמותם, תחזקו אותם ותבחנו כיצד להתגבר על מכשולים שיתקלו בהם.

 

זכרו: תפקידכם בשלב זה כמו גם במהלך כל התהליך אינו להגשים את משאלת ילדיכם, אלא לעזור להם להגשימה.לכן, אם יבקשו שתזכירו להם דברים, הסכימו; אבל אם יבקשו שתעשו במקומם – סרבו. אל תקחו במקומם אחריות על התהליך. אל תנדנדו להם גם אם הם מתעכבים. אל תעשו במקומם גם אם הם נחלשים. אל תכעסו עליהם גם אם הם נרפים בדרך. אל תטיפו להם גם אם הם שוכחים. במקום זאת, היו שם עבורם כמנהיגים מכוונים ותומכים.

 

סיום 
"בני אדם נוטים תמיד להאשים את ההזדמנויות באשר לעצם הווייתם. אני אינני מאמין בהזדמנויות. אנשים המתקדמים בעולם זה, הם אלה המסתכלים סביב ומחפשים אחר הזדמנויות המתאימות להם, ואם אינם יכולים למצוא אותן – הם ממציאים אותן!"
( ג'ורג' ברנרד שאו )
החיים מזמנים לנו הזדמנויות שאנחנו לא תמיד יודעים לנצל אותן. לעתים, אנחנו פשוט לא מזהים אותן. המנהג המסורתי של איחולים לשנה החדשה יכול להיות הזדמנות להורים להעצים את ילדיהם. ילדים שיצליחו בעזרת הוריהם להביע משאלות אישיות משמעותיות לקראת השנה החדשה וישכילו לבחון דרכים מעשיות למימושן, יתפשו עצמם בעלי יכולת ("אנחנו מסוגלים לבטא משאלה משמעותית"), ירגישו בעלי ערך ("המשאלות שלנו זוכות להערכה רבה על ידי הורינו") ויפעלו בביטחון ("אנחנו נצליח להגשימן"). גם אם לא יצליחו להגשים את משאלותיהם הרי עצם התהליך, על כל היבטיו, יעזור לילדיהם להבין את עצמם ואת הדרך שבה משאלות מתגשמות. הם ילמדו את ההבדל בין הסתכלות החוצה - לצפות מהאחר ולא מעצמי - לבין הסתכלות פנימה - הכרות עם עצמי ועם יכולותיי; הם יבינו את השוני בין גילוי דרשנות כלפי הסביבה לבין דרישה מעצמי; הם יכירו את הקשר ההכרחי בין השקעת מאמץ אישי לבין השגת מטרה נשאפת.

 

זכרו: העצמת ילדים היא אחד מתפקידיהם החשובים של הורים בהנהגת משפחתם.

קרא עוד

מנהיגות הורית במשפחה - הכן ילדך לקיץ

עמית בעין החורש
מאמר החודש: הכן ילדך לקיץ – מנהיגות הורית במשפחה לקראת
החופש הגדול ובמהלכו 
2012-01-24 חיים עמית 10:01:29
מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני
מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012
הורים כמנהיגים, מודן, 2006 והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997
www.hamit.co.il : אתר אינטרנט

 
הורים רבים מודאגים מן החופש הגדול. הם יודעים שגם כאשר ילדיהם מתחילים "טוב" את
החופשה, מהר מאוד מגיעים העצבנות, "הטיפוס על התקרות" עקב שעמום, ואיתם מגיעות גם
הבעיות. באווירה של חופש, הילדים מרגישים שהכול מותר והם פועלים בהתאם: הולכים לישון
מאוחר, מתנהגים בצורה פרועה, מנדנדים להוריהם, רבים אחד עם השני. בקיצור - פורקים עול.
הדאגה העיקרית של הורים לילדים קטנים היא למצוא פתרונות להעסקתם ולשמירה עליהם דרך
קייטנות, חוגים, בתי חברים, בילויים משותפים וכיו"ב. הורים לילדים גדולים חוששים מהיגררות
ילדיהם בחופשה להתנהגויות מסוכנות והרסניות כמו עישון, אלכוהול, סמים, מסיבות מאוחרות
בלילה או סתם רביצה משמינה.

 
לעיתים הורים עסוקים כל כך בדאגה ובחששות מפני החופש הגדול, שהם שוכחים את ההזדמנויות
הרבות שהחופש טומן בחובו לחוויות משפחתיות ואישיות חיוביות כמו טיולים בארץ ובחוץ לארץ,
בילויים משותפים בבית ובסביבתו ועוד.

 
לכן, כדאי שהורים יתייחסו בצורה מאוזנת לחופש הגדול: יכינו את עצמם ואת ילדיהם להתמודדות
טובה עם האיומים ועם הסכנות שיש בו, אך גם ינצלו את האפשרויות החיוביות שהוא מציע, ויראו בו
אתגר להתפתחות משפחתית. השאלה היא, אם כך, כיצד להצליח לא רק "לעבור את החופש
בשלום", אלא גם ליהנות ממנו ואף לצמוח בו, כיחידים וכמשפחה?
ברצוני להציע להורים ליישם בחופשה מספר מיומנויות מנהיגות, שתעזורנה להם לעמוד בכבוד
במשימה מורכבת זו, ואלו הן: חשיבה אסטרטגית, דוגמה אישית, הצבת גבולות, תקשורת
דיאלוגית, העצמה, שותפות הורית וגמישות.

 
חשיבה אסטרטגית - תכנון מוקדם של החופשה
משמעותה העיקרית של חשיבה אסטרטגית בהורות היא תכנון מוקדם של התמודדות משפחתית
עם מצבים עתידיים, במקרה שלנו, החופש הגדול. כאשר הורים מתכננים את התארגנות משפחתם
לחופש הגדול עליהם להתייחס לשני האפיונים האובייקטיבים של החופש הגדול: העדר מסגרת
לימודית קבועה והזמן החופשי הרב שמתפנה לילדים. על ההורים לחשוב מראש כיצד הם יכולים
להבנות עבור ילדיהם את החופש הגדול, וכיצד הם יכולים לעזור לילדיהם לנצל טוב יותר את הזמן
החופשי הרב העומד לרשותם. במסגרת התכנון חשוב שהורים לא יחליטו בשביל הילדים, ועל ידי
כך ישחררו אותם מאחריות להתמודדות, אלא יחשבו ביחד. התוכנית תכלול בילויים אישיים
ומשפחתיים, בתוך הבית ומחוצה לו, הגדרה של זמנים פנויים בהם על הילד לדאוג להעסיק את
עצמו, וגם קביעה מראש של מטלות ברורות ומוסכמות, כמו מי אחראי על חימום או על הכנת
ארוחת צהרים, מי יוצא עם הכלב ומתי, קיפול כביסה, שמירה על אח/ות קטנים וכיוצא בזה.

 
כמובן שתוכנית החופש הגדול תשתנה בהתאם לגילאי הילדים. אם מדובר בילדים קטנים, הם
זקוקים למסגרת ברורה וקבועה כמו קייטנה או חוג. אם מדובר בילדים גדולים יותר הם זקוקים
למספר עוגנים משמעותיים ולהנחיות כלליות לסדר יום כמו עבודה בחלק מהזמן, קביעת שעת
קימה בבוקר, מתי לחזור בלילה וכיוצא באלה. כמו כן, ככל שהילדים קטנים יותר, התוכנית צריכה
להיות מפורטת עד רמה שבועית ואף יומית. כדאי להכין לוח שנה גדול ובו לסמן בכול יום מימי
חופשת הקיץ את התוכנית לאותו היום.
 
סדר היום אמור ליצור שעות קבועות לפעילויות (ארוחת בוקר, קריאת בוקר, טלויזיה, חברים, יציאה), כדאי שהיום יתחיל בפעילויות שהן חובה כמו: קריאה,
הכנת עבודות או עבודה בחוברות. בהמשך היום, רצוי שיהיה ה"צ'ופר": חברים, סרט, בריכה וכו'.
העובדה שהיום יתחיל בחובות תאפשר להורים למנוע מן הילד את ה"צ'ופר", אם הוא לא יתנהג
כראוי או לא יסיים את חובותיו. כמובן שאפשר וכדאי להשאיר שעה או שעתיים ביום שבהם הילד
קובע מה הוא עושה: "זמן חופשי", תלוי לפי גיל הילד. חשוב בכל בוקר, להזכיר לילד מה התוכנית
שלו לאותו יום. ילדים אוהבים שמזכירים להם מה התוכנית היומית. הם רגילים לזה מהגן ומביה"ס
וזה נותן להם בטחון ורגיעה.

 
דוגמה אישית - נוכחות אישית של ההורים, הן לבילוי והן לפיקוח
הורים לא יכולים לצפות להתנהגויות חיוביות של ילדיהם, מבלי שיתנו להם דוגמה אישית. הם אינם
יכולים לחנך מרחוק, בהוראות. הם צריכים להיות נוכחים בחיי ילדיהם, ממחישים בהתנהגותם את
הערכים ואת הנורמות שהם מצפים מילדיהם לנהוג על פיהם. הדברים נכונים במיוחד בחופש
הגדול, שבו, כאמור, לילדים יש הרבה זמן פנוי ללא הוריהם. לכן, אם חשוב להורים שילדיהם יפעלו
בצורות חיוביות ולא רק ירבצו כל היום מול הטלוויזיה, עליהם לפנות זמן ולעשות יחד איתם חלק
מפעולות אלה, כמו ללכת איתם להצגות ילדים, לצפות ביחד בסרטים, לקרוא בצוותא וכיוצא באלה.
כמו כן, ילדים זקוקים למעקב הורים ולפיקוח שלהם, גם כשהם שעות רבות לבד בבית וגם כשהם
יוצאים לבלות שעות ארוכות מחוץ לבית. דרך התעניינות, שאלות, שיחות, ניסיון לקבל מידע, עצות
וכיוצא באלה, הורים יאפשרו לילדיהם להרגיש את הליווי שלהם, גם כשהם לא פיזית איתם.

 
הצבת גבולות - הבהרת חוקים והגמשת גבולות
העיקרון המנחה לגבי הצבת גבולות בחופש הגדול הוא הבהרת חוקי התנהגות בסיסיים יחד עם
הגמשת גבולות משתנים. ישנם כללי התנהגות בסיסיים (למשל התחשבות, כבוד הדדי, ויתור,
התאפקות) שנוטים להתרופף בחופשה כחלק מאווירת ההתפרקות האופיינית לה. לכן, חשוב
שהורים יבהירו לילדיהם שערכים בסיסיים כמו כיבוד ההורים, יחסים תקינים בין האחים וכיוצא בזה,חייבים להישמר גם בחופשת הקיץ.
יחד עם זאת, חשוב לשמור על פרופורציות בהתייחסות לגבולות בחופשה: לא להתעקש על מה שלא חיוני, ולגלות הבנה לצורך של הילד להתפרק ולהקשר החברתי של החופשה. כדאי לנסח חוקים חדשים באותם תחומים שהגיוני להתגמש בהם עקב
השינויים המתחייבים בחופשה, למשל שעת שינה. אמנם מסגרת היום והלילה צריכה להישמר, אך
היא צריכה להיות מותאמת בחופשה לפי גיל הילדים ויהיו בה יותר חריגים מאשר בשגרה, בהסכמה
מראש. או למשל, שעות צפייה במסכים: טלוויזיה, מחשב. גם כאן יש לשמור על מסגרת גמישה:
לסגור מסכים כשהילד אמור להעסיק את עצמו לבד, לא לאפשר צפייה ללא גבולות, אך להגדיל את
שעות הצפייה או להגמישן (להרשות צפייה בשעות מאוחרות יותר, למשל). כמובן שחשוב לחזק את
הילד כשהוא פועל בצורה רצויה: מצליח להעסיק את עצמו לבד, הולך לישון בזמן וכיוצא באלה.
אפשר לומר לילד: "אני שמח שהצלחת להעסיק את עצמך כל הבוקר בפעילות מעניינת ונהנית".
כמו כן, מחקרים מראים שמרבית התאונות בהם מעורבים ילדים מתרחשות בסביבת הבית בזמן
חופשה.
 
לכן, כדאי לרענן מספר כללי זהירות כמו להרחיק חומרי ניקוי ותרופות וכן גפרורים וחומרי
בערה מהישג ידם של ילדים, להשאיר במקום גלוי לעין טלפונים לשעת חירום וטלפון של אדם
משמעותי שיכול להגיע במהירות לילד (משפחה, חבר משפחה), לדבר עם הילד על התנהגות בעת
חירום וכיוצא באלה. חשוב גם לדבר שוב על סכנות הגלישה ברשת האינטרנט - נושא שכל ימות
השנה מחייב תשומת לב, אבל בחופש הילדים גולשים גם מאוחר בלילה, ויש גורמים עבריינים
העלולים לנצל זאת, ולנסות לפתות או לעודד פעילות פלילית.

 
גם נושא האכילה צריך לעבור התאמה מחדש בחופשה. בחופש הגדול ילדים מבלים חלק גדול
זמנם מול הטלוויזיה והמחשב. הם עלולים להשמין בשל אכילה מוגברת ולא נכונה ובשל מיעוט
פעילות גופנית. על כן מומלץ להזכיר לילדים שאכילה תהיה רק ליד השולחן בצורה מסודרת ולא ליד
הטלוויזיה או המחשב, לחזור ולהגביל את הילדים לחטיף אחד ביום וכיוצא בזה.

 
תקשורת דיאלוגית - פתירת קונפליקטים על ידי דיאלוג
בחופשה יש להורים ולילדים יותר זמן בערבים לשוחח, כי יש פחות לחצים של חובות היום יום
(למשל שיעורים), וכן אין לחץ של קימה בבוקר שלמחרת. לכן, חבל לא לנצל זאת לשיפור
התקשורת במשפחה. זו ההזדמנות לשוחח לעומק עם הילד על דברים שמעניינים אותו (מדע,
סוסים, אומנות, קיפולי נייר, בדיחות).

 
אחד המרכיבים המרכזיים בתקשורת דיאלוגית (שמשמעותה דו-שיח משמעותי בין הורים לבין ילדים
המבוסס על הקשבה וניסיון להבנה), הרלוונטיים במיוחד לחופשה, הוא פתירת בעיות על ידי
הסכמים. למשל, כשמדובר במתבגרים בחופשה, הם "הופכים יום ולילה", כלומר, הם מתחילים
"לחיות" בשעות הלילה המאוחרות וישנים בשעות היום. חשוב לנסות להסכים מראש עם
המתבגרים על מסגרת הפעילות שלהם בחופשה, הכוללת שעות יציאה, שעות חזרה, תנאי הסעה
ועוד. אם המתבגרים ירגישו שהוריהם מתאמצים להבין אותם ומשתדלים לפתור את המחלוקת
מתוך קבלה ולא מתוך מלחמה, יגדל הסיכוי לשיתוף פעולה שלהם.

 
כדי לפתור בעיות בהסכמה חשוב שהורים לא יסגרו את הדיון מראש ("אין מה לדבר על זה. תשכחי
מזה. את לא הולכת למסיבה!"), שיקשיבו לילד ("בואי תסבירי לי יותר למה הכוונה. איפה זה יהיה?
מי יהיה שם?"), שיסבירו בסבלנות את עצמם ("זה לא פשוט, כיוון שהמסיבה לא באזור שלנו ואני
חוששת מנוכחות ילדים גדולים ומופרעים"), שיחפשו ביחד פתרונות ("אני מציעה שלא נסתפק רק
בפתרון הזה, אלא נחפש עוד פתרונות, שאולי יאפשרו גם לך ליהנות מהמסיבה וגם לי לאשר לך
את זה בנפש חפצה"), שיחליטו על פתרון ברור ("בסדר. אני מסכימה שתיסעי במונית, עם עוד שני
ילדים שאני מכירה"), ויסכימו מה יקרה אם ההסכם לא יכובד ("אם לא תצליחי לעמוד בתנאי
ההסכם, שבועיים לא תהיה לך אפשרות ללכת למסיבה אחרת").

 
העצמה - שיתוף בתפקידים, התייעצות והצבת אתגרים
חופשה היא הזדמנות מצוינת להעצים ילדים על ידי שיתופם בתפקידים ובהתייעצויות ועל ידי הצבת
אתגרים עבורם.

 
שיתוף בתפקידים ובהתייעצויות - כשילדים שותפים לתהליכים משפחתיים, הם מרגישים
מועצמים - שווים יותר, ראויים, מוערכים. לכן, מומלץ שתהליך החשיבה האסטרטגית לקראת
החופשה יתבצע בשיתוף כל בני המשפחה. ההורים והילדים יעלו את הבעיות האפשריות (שעמום,
צפייה מרובה בטלוויזיה, אכילה של שטויות וכיו"ב) ויחשבו על דרכי פתרון מוסכמות (הגבלת כמות
הממתקים, הגבלת שעות הצפייה וכיו"ב). כמו כן, כשילדים מרגישים שהמבוגרים מתייעצים איתם
באמת ואף נותנים להם תפקידים רציניים, הם מרגישים משמעותיים במשפחה. לכן, כדאי להכין
פרויקטים משפחתיים מגבשים לחופש הגדול. זה יכול להיות בילוי של אחר צהרים משותף, צביעת
הבית, הכנת ארוחה קיצית ויציאה לפיקניק, אימוץ כלב, סוף שבוע בים, הקמת מחנה אוהלים על
הגג, סיור במקום מעניין, וכיוצא באלה. הפרויקט יתוכנן יחד עם בני המשפחה ובמסגרתו יוחלקו
תפקידים ומסגרת אחריות לכל אחד.

 
הצבת אתגרים - כשילדים מצליחים לעמוד באתגרים, הם מתחזקים. לכן, חשוב שהורים לא יפלו
למלכודת השעמום של הילדים ("משעמם לי. עשיתי כבר הכול") ולא יתפשו את עצמם כאחראים
הבלעדיים להעסקתם. להיפך, עליהם לנצל את החופשה כדי ללמד את הילד להעסיק את עצמו.
ילדים קטנים צריכים שההורה יציע להם רעיונות, ואפילו יתחילו את הפעילות יחד איתם. לאחר מכן,
הם יוכלו להמשיך באופן עצמאי. למשל, אפשר לאתגר את הילד: "אתמול הצלחת להעסיק את
עצמך עד ארוחת בוקר. בוא נראה אם תוכל היום לעשות זאת גם לאחר הבוקר".

 
שותפות הורית - קבלת החלטות וגיבוי הדדי
שותפות בין ההורים חשובה תמיד למנהיגותם במשפחה, במיוחד במצבים לא שגרתיים כמו החופש
הגדול. כאשר המסגרת מתרופפת, מתגברת נטיית הילדים "לעשות מה בראש שלהם". אם
ההורים לא מפגינים אחידות בעמדותיהם החינוכיות, סמכותם במשפחה מתערערת עוד יותר.
הדברים בולטים במיוחד בגיל ההתבגרות של הילדים, כאשר אלה "מחפשים בנרות" סדקים בחזית
ההורית, ובדרך כלל גם מוצאים אותם.

 
לכן, יותר מאשר בזמן לימודים, חשוב שיתוף הפעולה בין ההורים – הגיבוי והתמיכה ההדדיים,
חלוקת התפקידים הנכונים ביניהם, ובמיוחד קבלת החלטות משותפת. על ההורים להתייעץ ביניהם
ולהחליט לגבי הסוגיות העיקריות בחופשה: מסגרת יום ולילה, שעת הליכה לישון, מקומות בילוי,
חובות בתוך הבית וכיוצא באלה. לאחר מכן, עליהם להפגין חזית אחידה ביישום החלטות אלה.

 
גמישות - חשיבה יצירתית ויכולת ליהנות
החופש הגדול מחייב גמישות הורית רבה יותר, שכן הנסיבות המשפחתיות משתנות בצורה
דרמטית. זמנם הפנוי של הילדים רב, אין להם כמעט חובות, הם מתקשים להעסיק את עצמם,
הפיתוי להתנהגויות סיכוניות גדול ועוד. לכן, ההורים צריכים לפעול בצורה שונה מהתנהגותם
הרגילה. לא מספיק שילכו בבוקר לעבודה, יחלקו הוראות בטלפון, יחזרו מהעבודה, יכעסו
שהוראותיהם לא מתקיימות, יהיו קצת עם הילדים בערב וילכו לישון. עליהם לאמץ גישה יצירתית כדי לעזור לילדיהם להתמודד עם השעמום הגדול, שעלול להביאם לרעיונות "יצירתיים" משלהם
לפתרונו. עליהם לחשוב על פתרונות יצירתיים, למצבי התסכול והשעמום של החופש הגדול. למשל,
עם ילדים קטנים אפשר להכין קופסת שעמום: קופסה סגורה ובתוכה פתקים עם פעילויות אפשריות
שונות, רובן שהילד עושה לבד (צובע בחוברת, משחק משחק עם חית הבית) וחלקן הילד עושה יחד
עם ההורה, והן ה"צ'ופר" (משחק משותף, הליכה לקניון).

 
בכל מקרה, כדאי שהורים יגמרו אומר בנפשם ליהנות עם ילדיהם בחופשה, ויפעלו לשם כך
בקלילות, בהומור ובשמחה. זה נראה פשוט, אך זה לא תמיד קל. פעמים רבות הורים ממשיכים
להתנהל בכבדות, בנוקשות ובכפייתיות גם במצבי חופשה הדורשים התנהגויות הפוכות.

 
סיכום
חופשת הקיץ יכולה להיות סיוט משפחתי, כר בלתי נדלה לאירועים מעצבנים ומסוכנים. ואולם, היא
יכולה להיות גם הנאה משפחתית, הזדמנות נפלאה לחוויות מגבשות ומהנות. הורים יכולים להשפיע
על הכיוון אליו תתפתח החופשה על ידי התמודדות טובה עם חסרונות החופשה וסכנותיה, מצד
אחד, ועל ידי ניצול יעיל של יתרונותיה ומעלותיה, מצד אחר.
במאמר הוצע להורים ליישם שבע מיומנויות מנהיגות כדי להצליח להתמודד כהלכה עם סכנות
חופשה הקיץ ואתגריה:
חשיבה אסטרטגית – תכנון מוקדם של החופשה
דוגמה אישית – נוכחות אישית, הן לבילוי והן לפיקוח
הצבת גבולות – הבהרת חוקי התנהגות בסיסיים והגמשת גבולות משתנים
תקשורת דיאלוגית – פתירת קונפליקטים על ידי הסכמים
העצמה – חיזוק הילדים על ידי שיתוף, התייעצות והצבת אתגרים
שותפות הורית – חזית אחידה על ידי החלטות משותפות וגיבוי הדדי
גמישות – גישה יצירתית ויכולת ליהנות

 
חופשה מהנה ורגועה לכולכם!
    
קרא עוד

הרשמו לניוזלטר שלנו